<h1>האגודה — ע"ז</h1>
<h2>דף ב.</h2>
[ע"ז י"ד ע"ב] מקום שנהגו למכור בהמה דקה לכותים מוכרים ובכל מקום אין מוכרים להם בהמה גסה שלמים ושבורים, רבי יהודה מתיר בשבורה, בן בתירה מתיר בסוס. מאי טעמא משום שאלה ומשום שכירות או משום נסיוני ושמעה לקליה. אי משום נסיוני לא ידעה לקלה, אמר רבינו תם מהאי טעמא מותר עתה בזמן הזה אפילו בהמה טמאה דאין אנו בקיאין עתה בקלא וגם אין דרכינו לקנות להשאיל ולהשכיר.
[ע"ז ט"ו ע"ב] תנו רבנן אין מעמידין בהמה בפונדקאות של (כותים) [גוים] ואין מוסרין בהמה לרוע' שלהן ואין מתייחדין עמהן ואין מתלוין עמהן ואין נותנין להן תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות אין מוכרין להם כלי זיין וכו'. דבר האסור למכור לכותי אסור למכור לישראל החשוד [ט"ז ע"א] והאידנא מזבנינן לפרסאי דמגנו עלן. וכן לדידן מותר למכור להן שריונות וחרבו'. תנא בן בתירא מתיר בסוס שעושה מלאכה שאין חייבין עליה חטאת.
<h2>דף יט:</h2>
[ע"ז כ"ד ע"ב] פרה פחות' מבת שלש ולדה לכהן. פר"י ועכשיו בהמות שלנו נשתנו משלהן והכי אמר [חולין מ"ז ע"א] בעינוניתא דורדא.
<h2>דף כב.</h2>
[ע"ז ע"ג ע"א] יין נסך אסור ואוסר בכל שהו [יין ביין ומים במים בכל שהוא] יין במים ומים ביין בנותן טעם, זה הכלל מין במינו במשהו ומין בשאינו מינו בנותן טעם כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן המערה יין נסך מחבית לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל. וקשה דאמר בבכורות פרק ג' [כ"ב ע"א] אמר רב דימי הלוקח ציר מעם הארץ ומסיק אבל לקדירה מצא מין את מינו וניעור ולא אמרינן ראשון ראשון בטל. ויש לומר הא דאמר הכא ראשון ראשון בטל היינו כל זמן שיש בהיתר ששים לבטל היין נסך אף על גב שיין נסך אוסר בכל שהו אבל אם נפל כל כך יין נסך שאין בהיתר לבטלו אסור אף על פי שלא נפל בבת אחת דמצא מין את מינו וניעור דאי לאו הכי אם היה אדם מערה חלב בקדירה של בשר מעט עד שיהיו הרבה [חלב] בתוכו ונותן טעם וכי תעלה על דעתך קמא קמא בטיל, עיין פרק (כלל גדול) [במה אשה] [ס"ה ע"ב] ובפרק (קמא) [ג'] דמסכת בכורות [שם].
<h2>דף כה.</h2>
[ע"ז י"ג ע"ב] אם הקדיש בהמה תיעקר, פירות וכלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליך לים המלח, ואיזהו עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה. אף על גב דצער בעלי חיים דרבנן (משום תקלה עבדינן הכי) [ואתי דרבנן דאמרו אין מקדישין דחשו לתקלה ודחי צעב"ח דרבנן], מכאן כתב רא"ם דמותר לעשות לבכור כן בזמן הזה, התוספות אוסרים כיון דמותר כשיש בו מום. (העיקר פרק מעשר בהמה במסכת בכורו' [נ"ג ע"א] סימן כ"ו) (כתב) [פסק] רב אלפס פריק ליה בשוה פרוטה שפיר דמי כדשמואל [ערכין כ"ט ע"א] ויוליכוהו לים המלח שלם או שוחקו וזרקו לשאר נהרות, וכן יעשה כשיפדה כרם רבעי, עיין פ"ק דיום טוב [ה' ע"ב].
<h2>דף לא.</h2>
[ע"ז ז' ע"א] תנו רבנן כל הפושעים שחזרו אין מקבלין אותן וכו' רבי שמעון ורבי יהושע בן קרחה אמרו בין עשו בצינעה בין עשו בפרהסיא מקבלין מהן והלכה כאותו הזוג.
<h2>דף נ:</h2>
[ע"ז י"ג ע"ב] אם הקדיש בהמה תיעקר, פירות וכלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליך לים המלח, ואיזהו עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה. אף על גב דצער בעלי חיים דרבנן (משום תקלה עבדינן הכי) [ואתי דרבנן דאמרו אין מקדישין דחשו לתקלה ודחי צעב"ח דרבנן], מכאן כתב רא"ם דמותר לעשות לבכור כן בזמן הזה, התוספות אוסרים כיון דמותר כשיש בו מום. (העיקר פרק מעשר בהמה במסכת בכורו' [נ"ג ע"א] סימן כ"ו) (כתב) [פסק] רב אלפס פריק ליה בשוה פרוטה שפיר דמי כדשמואל [ערכין כ"ט ע"א] ויוליכוהו לים המלח שלם או שוחקו וזרקו לשאר נהרות, וכן יעשה כשיפדה כרם רבעי, עיין פ"ק דיום טוב [ה' ע"ב].
<h2>דף נג.</h2>
[ע"ז י"ג ע"א] תניא הולכין ליריד של כותים שאין נותנים מכס, ולוקחין מהם בהמות וכו' וכותב ומעלה בערכאו' מפני שהוא כמציל מידן. ואם היה כהן מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהם, ומטמא ללמוד תורה ולישא אשה, ר' יוסי אומ' אפי' מוצא ללמוד בארץ ישראל שלא מכל אדם זוכה האדם ללמוד. ומעשה ביוסף הכהן שהלך אחר רבו לציידן. הלכה כרבי יוסי. תניא אין מקדישין ומחרימין. (והשתא לא דייקי בני אדם בלישנא ודעת המקדישים) הוא לצדקה כדאמר פרק סדר תענית [כ"ד ע"א], הרי הן עליך הקדש ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל, עיין במסכת יומא [ס"ו ע"א], ובזמן הזה לא יאמר אדם אתן זה להקדש אלא לצדקה או לקהל וכן שלא לכתו' כן על ספרי', בספר החכמה.
[ע"ז י"ג ע"א] אם הקדיש בהמה תיעקר, פירות וכלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליך לים המלח, ואיזהו עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה. אף על גב דצער בעלי חיים דרבנן (משום תקלה עבדינן הכי) [ואתי דרבנן דאמרו אין מקדישין דחשו לתקלה ודחי צעב"ח דרבנן], מכאן כתב רא"ם דמותר לעשות לבכור כן בזמן הזה, התוספות אוסרים כיון דמותר כשיש בו מום. (העיקר פרק מעשר בהמה במסכת בכורו' [נ"ג ע"א] סימן כ"ו) (כתב) [פסק] רב אלפס פריק ליה בשוה פרוטה שפיר דמי כדשמואל [ערכין כ"ט ע"א] ויוליכוהו לים המלח שלם או שוחקו וזרקו לשאר נהרות, וכן יעשה כשיפדה כרם רבעי, עיין פ"ק דיום טוב [ה' ע"ב].
